פורים, פסח ומצוות התיעוד

רגע לפני פסח,

ואחרי שחגגנו את פורים

אני מתעמקת בהגדרות מה"ויקיפדיה" ונוכחת שאלו שני חגים שבעצם אנו מצווים בהם לספר את סיפורם, בין שלל המצוות הנהוגות בשניהם.

בפסח, בשונה מכל תפילה בה מזכירים את יציאת מצריים – המאורע המכונן של עם ישראל.

אנו מצווים לספר את יציאת מצרים, המצווה מתייחסת הן לתוכן והן לסגנון הסיפור, לגבי הסגנון הספרותי, ככל שרמתו גבוהה יותר כך המצווה משובחת יותר. כך קיימת עדיפות לרמה אמנותית, לריבוי בפרטי המקרה, באריכות זמן הסיפור ובריבוי השומעים את הסיפור; כשהניסוח בחז"ל הנו "כל המאריך לספר ביציאת מצרים הרי זה משובח".

בפורים מצוות החג כוללות גם את חובת קריאת מגילת אסתר בלילה וביום. (בליווי הרעשנים, וכמובן שחייבים להשתכר – אבל זה כבר שייך לאולי לפוסט אחר…).

שני החגים, מעמיקים במצוותם את החיבור שלנו למורשת, ולהיותנו חלק מעם ישראל – כדי שלא נשכח, ואנו מצווים כל שנה מחדש לספר את הסיפור שהוא בעצם הסיפור שלנו כעם.

כדרכם של חגים, נלווים לכך גם הזיכרונות שאנו אוספים עמנו באופן פרטי, ואשר מלווים את חיינו,

בפורים – כולנו זוכרים את התחפושות שבהן התחפשנו, וכמובן מונצחות בתמונות,

בפסח – כל משפחה על פי דרכה, אך הזיכרון כילדים – מסובים לשלוחן החגיגי עם המשפחה המורחבת,

מעניק נופך מיוחד, עם הבגדים החגיגיים, ועם כל הוויצ'ים של הדוד משמאל, ואווירה שמביא הבן דוד מימין.

והרגע הזה בו שאלנו את כל הקושיות, וכמובן מטעמי החג שמיוחדים רק לערב זה…

(לבני הקטן, זהו אחד הרגעים שהוא אוהב כשחושב על המילה משפחה – הנסיעה לדודה והמפגש עם המשפחה המורחבת……)

איחוליי לחג שמח ואביב פורח לכל עם ישראל!

אביב